<h1>ספר התרומות שער כ"ח חלק ב'</h1>
<h2>דף קעו:</h2>
והיכא דאמר ישראל לגוי במעמד השלישי מנה שיש לי בידך תנהו לישראל חברי, בזה כתבו הראשונים ז"ל דכיון שנתרצה לחזור על הגוי הישראל סלק עצמו מחבירו ואין לו לחזור עליו, ואע"פ שלא נתן לו הגוי כלום, דאיהו דאפסיד אנפשיה שנתרצה לסלק עצמו מבעל חוב ישראל ולחזור בחובו על הגוי, דלא שנא גוי ולא שנא ישראל בדין מעמד שלשתן שניהן שוין. וכן הורה הרב אלפסי ז"ל בתשובתו [סימן רל"ח]. גם השיב שאם היה ישראל ממונה בענין שלטון, והשלטון אמר לו מנה לי בידך תנהו לישראל זה, וענה הישראל הממונה בעסקי השלטון כן אתנם לך, חייב ליתן להן ואין יכול לטעון אנוס הייתי, ע"כ. ותו בתשובה לקמאי ראובן הקנה מנה במתנה לחבירו במעמד שלשתן, ואותו הנכנס לידו של זה נתן לזה ערב, אף על גב דלא הוי ערב בקנין משתעבד. דאף על גב דאמרינן [ב"ב קע"ו ע"ב] דערב שלא בשעת מתן מעות בעי קנין, התם הוא שכבר היה חייב לו המנה ולא על אמונתו הלוהו, אבל הכא דלוה לא היה חייב כלום למקבל, ועכשו מקבל עליו חובו ומאמינו, הוי כשעת מתן מעות ולא בעי קנין ומשתעבד הערב בלא קנין. וכל שכן אם חייב למקבלן על זה ועכשו פוטרו בשביל זה שאומר לו שיפרענו והוא נפטר.
